המערכת האחראית בגופנו על ההישרדות הינה במוח הזוחלי. מערכת זו פועלת במהירות והינה אחראית להתריע על סכנה, איום. כאשר האיום חולף, המערכת האחראית על ההישרדות, אמורה לשחרר את ההתרעה ואת ההתכווננות של מערכות פיסיולוגיות בגוף על מנת לאפשר לגוף לחזור לרגיעה. כאשר באירוע הטראומטי נשאר איזה חלק שלא השתחרר כמו רגש אשם, או חוויה של שיתוק ואי יכולת לנוע או להגיב, האנרגיה הזו נצברת ואינה משתחררת. כתוצאה מכך, המערכת האחראית על ההישרדות ממשיכה להתריע ולהיות בכוננות מוגברת מה שגורם לכם להיחרד, או להיות בעוררות גבוהה באופן מתמשך ואילו הם הסימפטומים המוכרים של הטראומה.
עם הגיעכם אלי, לא יופיע האיזמל ואתחיל בפעולת ה"חילוץ"..בעצם החילוץ הינו תהליך בו סיפור הטראומה משחרר את האנרגיה הטראומטית שנצברה בחלק במח שאחראי על ההישרדות.
אני לא באה מנתחת ומפרקת אירועים אלו. אלא קודם אני בודקת את הביצורים עד כמה הם עמידים האם יש קורת נפש תומכת? כלומר, ההערכה החשובה ביותר בשלב הראשוני היא חוזק הביצורים. במידה ויש חוזק אני דואגת למלא במקומות שנזדקק ליותר כוחות בעבודה וזו נקראת עבודת חיזוק משאבים. במצבים שאני מעריכה אתכם שעורערו הביצורים באופן מטלטל יותר, אנו ניצור רשת אינטנסיבית של בנייה וחיזוק משאבים על מנת לייצב את המערך הנפשי ולאפשר בהמשך להגיע באופן שיותאם לנפשכם ל"חילוץ האירוע הטראומטי".
בעבודה עם טראומה המאפיין החשוב הוא שאתם הופכים למומחים של מאפייני התופעות שלאחר הטראומה, ובאופן זה, כל משוב מכם הינו חלק מהעבודה בטיפול.
עינת הגיעה אלי לטיפול בעקבות פלאשבקים שחוותה במהלך היום והלילה לאחר שעברה "לידה שקטה" (לידת תינוק מת) בהיותה בחודש השביעי להריונה. הטיפול התמקד באירוע הטראומטי לאחר הערכה שהסימפטומים היו בעקבות האירוע עצמו. במקביל לפלאשבקים שחוותה, חשה עינת עצמה נמנעת ממפגשים עם חברותיה ומנושאי שיח כמו הריון ולידה, מסתגרת, ירידה בריכוז וכמו כן, כבר לא יכלה לקרוא ספרים כבעבר, גם התלוננה על התפרצויות זעם שהיו מופנות כלפי בעלה.
כאשר אתם פונים לטיפול סמוך לאירוע הטראומטי, זהו יתרון שמאפשר למנוע התפתחות תופעות שבמשך הזמן נעשות עקשניות יותר, כמו חרדות, התפרצויות זעם, פלאשבקים, ירידה בהנאה וקהות רגשית.כאשר הטיפול מתבצע קרוב לעיתוי האירוע הטראומטי, ההתערבות הינה ממוקדת מאוד ובעזרת שיטות ממוקדות כמו ה-EMDR , SE, וה- SE FAR CBT ניתן להפחית באופן ניכר ולעיתים גם לחלוטין את התופעות. עם עינת עבדתי בטיפול בצורה ממוקדת באירוע בתהליך הנקרא דסנטיסיזציה שהוא הקהיה של התמונות והתחושות שנחוו באירוע עצמו ונשארו מעוררות אקטיבציה,מתח, חרדה ותחושה ממשית של החוויה הטראומטית. בתהליך זה נעשית הקהיה, הפחתה של הרגישות הגבוהה המתעוררת. בכל מהלך הטיפול, עינת הייתה זו שמעריכה את השינוי שחל ומתוך המחשבות שהיו עולות בעקבות מפגש הטיפול, היא יכלה להצביע על החלק הבא איתו נעבוד. לאחר כשנים עשר מפגשים דיווחה עינת על שינה רגועה בלילות, הפלאשבקים הפסיקו והתפרצויות הזעם פחתו באופן ניכר. כמו כן, חזרה לקרוא ספרים בהדרגה.
יואב הגיע אלי לאחר אירוע נפילת גראד, יואב נפצע קלות אך איבד באירוע זה את החוסן והשליטה בעצמו שהיו כל כך מוכרים לו ולסובביו. הוא היה מכווץ כולו בגופו, לא מצליח להישיר מבט אלי. קופץ לכל איוושה או צליל קל מבחוץ. יואב רעד ולא היה מסוגל לצאת מחדרו אל המרפסת של הבית. בלילות היו פחדים וסיוטי לילה. יואב היה יושב בסלון רוב הלילה ולא מצליח להירדם. עבודה של הרפיות כולל שלבים ראשונים של טיפול ממוקד בטראומה כמו ה-EMDR היו הכלים הראשונים שחילצו אותו מהאימה בה היה שרוי. יואב למד לאפשר לגופו להרפות את הכיווץ ובהדרגה בעזרת השיטות לטיפול בטראומה יכל יואב לשחרר את הכיווצים, להרגיע את הפחדים ובהדרגה פחתו הפלאשבקים הקשים שפקדו אותו.
לבנת, בגיל 28 נשואה ואם לפעוט, הגיעה אלי לאחר התקפי חרדה ופאניקה בעטיים של מחושים בגוף ומחשבות חרדתיות על התפתחות מחלה קשה וסופנית בגופה. לאחר הערכת מצבה נמצא שהיא נמנעת מלעלות במעלית וכמו כן לשהות במקומות סגורים. אירוע מות אביה בתאונת דרכים לפני ארבע שנים הפגיש אותה עם חוויות של אובדן ועם הזמן התפתחו מחשבות חרדתיות אלו. בתחילת הטיפול שאלה אותי לבנת בספק אם אכן, יהיה לטיפול זה איזה שהוא מזור לסבל שהיא נושאת? "תגידי לי כבר עכשיו את העניין, כי אם את חושבת שלא תוכלי להוציא ואתי מהמצב אז שאדע מראש..." אכן, לעולם איני יכולה להבטיח משהו ברור. אך ברור לי שכאשר אתם באים במטרה ברורה עם עצמכם לעבור שינוי ולעבוד במפגשים איתי אז זה אכן עובד. לבנת עבדה בטיפול ולאחר שנה יכלה לתאר לי איך מצאה את עצמה באמצעה של בדיקה רפואית בחדר סגור וכשאך זיהתה את תחושת הפחד הקטנה ביותר מאותתת, יכלה להשתמש בכלים בקלילות ומצאה את עצמה רגועה ושלוה ואומרת לעצמה: אני מתמודדת ולא סובלת.
בטיפול בחרדות ובטראומה, אין אני לוקחת ממך את הפחד. הפחד הוא איתות חשוב המסייע להישרדותנו. אין אנו צריכים לפחד מבואו והופעתו של הפחד... אלא ללמוד לזהותו, להכירו ובחשיבותו, להקשיב לו ולהתיידד איתו. כלומר, לזהותו ולעבוד איתו. כשאנו עובדים עם הפחד אנו מאפשרים לו לפחות מעוצמתו באמצעות האימון איתו. זהו ההבדל בין הפחד לבין החרדה. החרדה למעשה היא הפחד מהפחד. יש לה מנגנון שפועל כל הזמן למנוע ממך לפגוש ברגש הפחד כי הוא מפחיד..
לפעמים אנו לא יודעים על עצמנו שאנו חווים פחד. רותי נפצעה מתאונת דרכים קשה. רותי לא חדלה להודות לבורא העולם על הנס שפקד אותה ואת ביתה. במהלך הטיפול רותי שמה לב, שהיא חוזרת על התפילות הרבה פעמים מתוך מחשבות שאולי לא אמרה אותן בכוונה מספקת. המחשבה שעמדה בבסיס החזרתיות המרובה על התפילות הייתה שאם לא אומר בכוונה תפילתי לא תהיה שלמה. החשש לאבד שליטה ולהיאבד היה בסיס החרדה שפקדה את רותי. בעזרת עבודה קוגניטיבית התנהגותית ועבודת טיפול בטראומה ממוקדת יכלה רותי להיחלץ בקלות מהשפעות האירוע הטראומטי בתחום זה.
ariela222@gmail.com
